לאחר מהדורה המוקדשת ל- ספרות לילדים, אנו חוזרים עם הסקירה שלנו על ה חדשות ספרותיות עם מבחר של חמישה שלרוב פורסמו או יתפרסמו ביוני הקרוב. הצעות שכבר תוכלו להזמין בחנות הספרים האמינה שלכם.
בין החידושים תמצאו הצעות מהדורות עכשוויות, קלאסיות והנצחה. רובו בדיוני, למרות שהגנבנו גם חיבור בין החמישה. עם איזה מהחידושים הספרותיים האלה אתה רוצה להתחיל?
כיבוש פלסנס
- מחבר: אמיל זולא
- תרגום של אסתר בניטז
- מערכת אלבה
עם כיבוש פלסנס (1874), הרומן הרביעי במחזור, זולה חוזרת למקום מוצאה של משפחת רוגון-מקארט, העיירה הקטנה פלסנס, בהשראת אקס-אן-פרובנס. כאן ב השלווה המטעה של המחוז, בני הזוג המורכבים מבני הדודים מארתה רוגון ופרנסואה מורה (מסניף מקקוורט) חיים בנוחות מהכנסה לאחר שפרשו מעסקי יין, שמן ושקדים.
הם שוכרים את הקומה העליונה של ביתם ל כומר מוזר, האב פאוג'אס, מלוכלך ומרוצה מעצמו, שיוצר תוך זמן קצר מוסד צדקה לבנות הפועלות וחוג נוער, ואשר צעד אחר צעד מנצח את כל האוכלוסייה, המחולקת בין חסידי שושלת אורלינס ו. תומכים מושבעים – כמעט עושי דבר – של הקיסר לואי נפוליאון השלישי.
מרתה ופרנסואה, מצדם, יראו איך לא רק העיר שלהם אלא גם הבית שלהם מפסיקים להיות שלהם: הם עצמם מנושלים מאישיותם, נידונים לאקסטזה דתית ולשגעון. רוז, משרתו הזקן, מסכם זאת לבסוף כך: "כל החיים נועדו רק לבכי ולהשתולל". זולה מביים את האכזרי הזה כרוניקה של פלישה עם דופק מסוחרר אך יציב ועין חדה וסרקסטית.
טירה באיפנמה
- מְחַבֵּר: מרתה בטאלחה
- תרגום של רוזה מרטינס אלפארו
- מערכת Seix Barral מערכת
ריו דה ז'נרו, 1968. אסטלה, נשואה לאחרונה, מכתימה את הדמעות והמסקרה שלה על הציפית הרקומה שלה. רק שבוע לפני כן, הוא התכונן לחגוג מסיבת סילבסטר שתציין בהכרח את חתונתו. שבעים שנה קודם לכן, גם יוהאן אדוארד ינסון, סבה של אסטלה, פוגש את בריגיטה במהלך מסיבת ראש השנה בשטוקהולם. הם מתחתנים, עוברים לריו דה ז'נרו ובונים טירה במקום שומם, רחוק מהמרכז, בשם איפנמה. הטירה תהיה עדה כיצד שתי מסיבות השנה החדשה הללו מגדירות את ההיסטוריה של משפחת ינסון במשך 110 שנים.
טירה באיפנמה היא א סאגה משפחתית ספוגה בהיסטוריה, כתוב בתערובת של הומור, אירוניה ורגישות. העושר והמורכבות של הדמויות שיצרה מרתה בטלחה מאפשרים לסופרת להתייחס לנושאים שסימנו את החברה הברזילאית בעשורים האחרונים, כמו חלום העלייה החברתית וחלוקת המעמדות, אידיאלים נשיים ופמיניסטיים, המהפכה המינית, הדיקטטורה הצבאית ו ההידרדרות של המדינה לאחר מכן.
רומן מרגש על בחירות וחרטות, על שבריריות הזיכרון והשינויים הבלתי מורגשים אך בלתי ניתנים לתיקון שחולף הזמן מייצר.
סירנה שרה
- מְחַבֵּר: צ'רמיאן קליפט
- תרגום מאת פטרישיה אנטון
- מהדורות גטופרדו
עבור צ'רמיאן קליפ, יוון הייתה הארץ המובטחת. ב-1954, היא ובעלה, הכתב המפורסם ג'ורג' ג'ונסטון, עזבו את לונדון האפורה שלאחר המלחמה לים האגאי עם שתי מכונות כתיבה ושני ילדים קטנים. הם תכננו לבלות שם שנה, אבל בסופו של דבר יישארו במשך עשור. שירי סירנה היא הכרוניקה שלו התאקלמות קשה לקלימנוס, אי קטן המאוכלס בדייגי ספוג שקטים ובנשים חזקות ואמונות תפלות. על דפיו, המלאים בדמויות בלתי נשכחות - עם האיש המקומי הנאמן שלו, מנוליס, ועוזרו הביתי הבלתי גמיש, סבסטי, בראש - ובנופים של יופי כמעט מופלא, התמיהה לפני חברה פרימיטיבית ופטריארכלית מתקיימת במקביל לגילוי של אורח חיים טהור, פשוט וחופשי, לפני הפלישה לתיירות ההמונים.
זכרונות אלה נכתבו מנקודת מבטה של אישה בת שלושים ואחת המתעדת באינטליגנציה, הומור וחום את הפרטים האינטימיים של חיי היומיום שלה ומנהגים של עולם גוסס, וזכרונות אלה זכו לתשומת לב מועטה כאשר פורסמו ב-1956. עם הזמן, שירי סירנה הפכה לקלאסיקה של ספרות המסע והספרות ז'אנר אוטוביוגרפי, ומאפשרת לנו לגלות את אחד הסופרים המוכשרים והחיוניים במאה הקודמת.
פעמיים באותו נהר
- מחבר: כריס אופט
- תרגום של Ce Santiago
- מערכת מערכת Malastierras
בגיל תשע עשרה, כריס אופט כבר נסגר מחוץ לצבא, חיל השלום, משמר היער והמשטרה, אז הוא עזב את ביתו באפלצ'ים ויצא צפונה כדי לתת תחילת סדרת טיולים לאחר מכן הוא יועבר מחוף לחוף ברחבי אמריקה, מדינה המאוכלסת במבחר בלתי צפוי של נסחפים ומשונים, מחפשים עבודות זמניות, ישן בחדרים מעורפלים וחולמים להיות אמן.
XNUMX שנים מאוחר יותר, כריס התיישב עם ריטה, אשתו, על גדות נהר איווה, שם הוא נח וכותב, ממתין להולדת ילדו הראשון. זה יהיה אז כאשר הוא יוכל להתחיל דרך שונה מאוד מזו שננקטה לפני שנים, זו שתיקח אותו לבגרות.
עם פעמיים באותו נהר, Offutt, שופע חיוניות ונעורים - גם נאיבי ומפחיד - מציע לנו כמה זכרונות כנים, לפעמים אכזרי, אבל תמיד כיף. פורסם במקור ב-1993, שנה לאחר אוסף הסיפורים הקצרים הראשון שלו, Dry Kentucky, זה היה הכרך הראשון של טריפטיכון אוטוביוגרפי שהגיע לשיאו ב-2016 עם אבי, הפורנוגרף.
המכשפה
- מחבר: ז'ול מישלט
- תרגום של Mª. ויקטוריה פריגולה ורוזינה לאחו
- מערכת אקל
הוכה, אנס, נדחק לשוליים; נעלב, פחד ונכוף. המכשפה, הדמות הקולקטיבית האוסף את ההיסטוריה של נשים מימי הביניים ועד שחר העידן העכשווי, הוא הצדקה לתפקידן של נשים בהיסטוריה. ז'ול מישלה, בעידן שמריח משנאת נשים, חורג מהמגבלות של הדעות הקדומות והאמונות החברתיות של זמנו בכך שהוא מציע את אחד המרכיבים שישחררו את התיאוריה הפמיניסטית.
במאמר זה, שנקרא כמו רומן, ההיסטוריון הגדול של צרפת והמהפכה שלה מציע לנו א דרך חדשה להתקרב לעבר. פרספקטיבה זו מניחה מחויבות להרהר בה ממי שהודרו מהניתוח ההיסטורי, במקרה זה הנשים המתנגדות – המכשפות –, מה שהופך אותן לא רק לגיבורות הסיפור, אלא לסוכנים חיוניים של אמנציפציה ומעצימות חופש וקידמה.
בפרולוג לזה מהדורת הנצחה, אריאדנה עקל מתוודה על עצמה כנכדה של אותן מכשפות שנמלטו מציד ושריפה, ומזמינה אותנו להצדיק את עצמנו מתנגדים, ומפתה אותנו להשתתף בברית הכוללת כניסה לאותם אזורים שנותרו אפלים בהיסטוריה.
כבר שמתי עין על כמה כותרים ומקווה שאוכל לקרוא אותם בחופשה הבאה. מאילו מהחידושים הספרותיים האלה תרצה ליהנות בחופשתך?